נוסטלגיה, אומר דון דרייפר, נוסטלגיה היא דקירה קטנה בלב, עוצמתית בהרבה מזיכרון לבדו.
נוסטלגיה היא מכונת זמן שתיקח אותך למקום אליו אתה כמה בכל ליבך, היא קרוסלה שתיקח אותך סביב העולם ותחזיר אותך הביתה אל המקום המעניק לך תחושת בטחון מלאה שאתה נאהב.
ואנחנו? אנחנו טבחים.
אנחנו יודעים לבשל ולרקוח טעם של נוסטלגיה.
של יולי וקיץ,
של חופשה משפחתית,
של חופש גדול ומסעות רחוקים,
של ים והרפתקאות,
של גלידה.
והגלידה שלנו היא מסע בזמן, היא מסע למחוזות שמעבר לים ומקפלת בחובה ניחוחות זרים ומרגשים.
Baked Alaska מנה שמקום הולדתה לוט בערפל,ארצות הברית, צרפת
וסין המסתורית; כולן היו אימותיה. צצה לרגע במטבחו של תומס ג'פרסון, מופיעה כבמטה קסם באמתחתו של שף משלחת סינית לפריז.
אך שמה, כפי שאנו מכירים אותו כיום, ניתן לה בשנת 1876 דלמוניקו'ס בעיר ניו-יורק לכבוד רכישתן של אדמות אלסקה והצטרפותן אל ארצות הברית של אמריקה, ובנדודיה הגיעה ב-1895 עד למלון דה פריז במונטה-קרלו שם רכשה פרסום עולמי ותהילת עולם.
אך כפי שקורה לרבים וטובים, הזמן השכיח אותה מלב והרחיק אותה אל מחוזות הרטרו.
וממחוז הרטרו הקריר, האפלולי וחסר הרחמים שלפנו אותה אל מטבחנו, נערנו מעליה את אבק השכחה כדי שתשוב ותבעיר את דמיוננו ותפרוט על מיתרי הנוסטלגיה שבליבנו.
אלסקה אפויה ליבה עשוי גלידה קפואה שעטופה בשכבה דקיקה של עוגת ספוג המצופה בתלולית מרנג.
כל המבנה הנפלא הזה נשמר בהקפאה עמוקה עד להגשה, שאז נצרב המרנג בעזרת להבת מבער ומעליו נוצק אלכוהול בוער להשלמת ההתפעלות רבת הרושם.
ואיך הגלידה לא נמסה? אתם וודאי שואלים את עצמכם.
ובכן, הסוד הוא אויר.
אויר, בדיוק כמו זה שמקיף אותנו, נכלא במבנה קצף החלבונים ויחד עם האוויר הכלוא בעוגת הספוג משמש כחומר מבודד נהדר בפני הלהבות הצורבות ומונע מהחום מלהגיע אל הגלידה.
וזה כל הקסם.
למסע הקריר שלפנו מהשרוול שני אסים מנצחים;
הראשון הוא FoodPairing, זוהי שיטה מדעית המאפשרת לתת זהות למזונות ומשקאות ולשער האם הם עשויים להתאים אחד לשני. זוהי דרך להבין מדוע חומרי גלם שונים יתאימו אחד לשני באמצעות זיהוי מולקולות הארומה והאופן שבו נתפסים טעם וריח אצל בני האדם.
או בקיצור למה תות, פרמזן, שוקולד ובזיליקום יכולים להתקיים יחד במנה?
באמצעות הניסיון, היכרות עם חומרי גלם והדמיון, ובעזרה קטנה של FoodPairing בחרנו לשלב בהכנת האלסקה שלנו אגוזי ברזיל, אננס, למון-גראס, שוקולד, קפה וויסקי.
הגלגלים שבראש שלכם כבר התחילו לעבוד? הסקרנות מכרסמת מבפנים? יופי!
האס השני הוא דורית.
את דורית הכרנו יחד עם אבי מ"החומוס של אבי".
אבי הוא דמות שנולדה במוחם הקודח של אנשי משרד הפרסום באומן בר ריבנאי, שדורית היא סמנכ"לית ההפקה והתוכן שלו.
אבי המשיך לו לדרכו אל המקום שאליו עוברים כל יצירי הדמיון שנולדו על מסך הטלוויזיה, אבל דורית נשארה אתנו והיא כוח טבע אמתי, חי ובועט שאין שום דבר בעולם שיעצור אותו.
היא אחראית על לא מעט מהפרסומות שאתם יודעים כנראה לצטט, לדקלם ולשיר כאילו והיו חלק מהרפרטואר שלימדה אתכם הגננת עוד בגיל ארבע, חובבת בישול של ממש ופצצת אנרגיה מטורפת.
דורית נחתה לפני 12 שנים בעולם הפרסום אליו היא הגיעה מתחום הקולנוע והטלוויזיה.
סיפור טוב הוא סיפור טוב", היא אומרת, "ולא משנה מה המדיום דרכו הוא מועבר.
פרסומת טובה צריכה לרגש את הצופה להיות רלוונטית לו ובעיקר לכבד אותו, אם הוא בחר לתת לנו את הזמן שלו לפחות שיהיה לו מעניין ".
היא משוגעת על קולנוע איטלקי ועל איטליה בכלל;
"מפליני דרך קופולה ועד מורטי, הכל אצלם הכי יפה, הכי אסתטי.
ולא פחות חשוב, עם המון המון אוכל טוב.
גם כשרוצחים זה יהיה תמיד יפה ומוקפד מבחינה ויזואלית וברקע לזניה או קנולי".
תנו לה סיר, מטבח, שולחן ארוך עם המון כסאות סביבו והיא בעננים.
"אני מבשלת רק למי שאני אוהבת.
כשיהיה לי מלון בוטיק אי שם באומבריה (וזה יקרה לא עוד הרבה זמן),
כל מי שאני אוהבת יבוא להתארח אצלי.וכשפצ'ינו ייתן קפיצה אני יודעת בדיוק מה אני אבשל בשבילו".
כשיש חברה כמו דורית, העולם נראה ורוד יותר וטעים הרבה יותר.
"אני אוהבת אנשים שאוהבים את מה שהם עושים, במיוחד כשיש לזה קשר לאלכוהול או אוכל.
אני מאמינה שאנשים שאוהבים לבשל ולאכול לא יכולים להיות אנשים רעים.
ואתם? עם כל התשוקה שלכם לאוכל נכנסתם לי ישר ללב. טוב ממושי?"
ועל זה נאמר אמן!
דורית הצטרפה אלינו לסטודיו, ולכבוד הקיץ הקרב ובא, דון דרייפר שעזב ולכבוד אנשים שאוהבים לאכול ולהאכיל זילפנו יחד תלוליות קטנות של נוסטלגיה מוקצפת והבערנו הכל בוויסקי משובח.
למתכון ל"אלסקה בוערת" ליחצו כאן.
נפגש בקרוב,
צוות FeinCook
