hamburger magGlass
xmenuclose

תגיות

18.09.2017

על קיפודים ומי ורדים | רותם ליברזון, טור אורח

הידיים שלי מרגישות בנות מאה מגיל צעיר.
הן תמיד אהבו ללוש ולהרגיש את החומר ועוצמתו, להבין את עומקו.
פחות להניח חומר גלם אחד לצד השני, יותר לחבר, ליצור מתוכם אחד חדש.
אוהבת את חום התבשילים, את הצבעים המשתנים בתוך הסירים, את הטעמים שנעשים חזקים וברורים או מעודנים ומרומזים, הכל תלוי במה רוצים להגיד, למי רוצים להגיש וכמה אהבה יש לי בלב כשאני יוצרת אותם.

לכן כשאלי ויאיר הציעו לי להתארח בבלוג, הצעתי להכין בסטודיו הנפלא שלהם, FeinCook, קיפודים.
הם הביטו בי במבוכה, "לא באמת קיפודים" צחקתי בקול גדול, אלא קציצות שנראות ממש כאילו, סוג של אורז סמור, שמחביא בתוכו טעמים נפלאים. זוהי מנה פרסית אגדתית שאני אוהבת במיוחד. את הקציצות עם הבשר והאורז מאדים ומהאידוי נוצרים "קיפודים" שהם קציצות עם המון ירק טרי וכתומות מכורכום בריא.

אנחת רווחה גדולה נשמעה ואחריה חיוכים של שמחה.
וכך, במקום הכי שליו שמאפשר לך להשתחרר מזמנים מוגדרים או מיקום, מצאתי סוג של שמחת עשייה ואנשים שאוהבים אוכל עם ברקים בעיניים, אהבה אמתית לחומרי גלם, להתפתחות, ללמידה ולאנשים.

דברנו על הבלוג שלי, ומדוע בחרתי לקרוא לו "טיפול בבישול", שהרי עבורי ההתעסקות באוכל היא לגמרי תרפויטית ולכן אני מאמינה בה כדרך חיים. אני מבשלת ויודעת בדיוק מה אני מגישה לאהובי ולעצמי, מה הכנתי במו ידי לילדי, ויש בזה כוח אדיר.

בכלל, אין דבר מרגיע יותר כשאני עצובה, או משמח יותר שאני שמחה מלבשל, ממליצה לנסות.
עוד סיפרתי להם קצת על ילדות פרסית, על הסבתא שגרה ליד ועל אורז כמרכיב עיקרי בחיי, על מתכונים קדומים שהכנסתי לספר שלי 'מטבח פרסי', על אמא משוויץ ועל השעטנז הזה של קיבוץ גלויות אמתי. סיפרתי להם על חיי בניו יורק, על הלימודים בבית ספר הצרפתי לבישול והעבודה במסעדנות בימים שזה עדין לא נחשב למקצוע סקסי במיוחד. אין כמו הזמן שבו מתבשל תבשיל בשביל לחלוק חוויות, לפתוח את הלב ולקרב בין אנשים.

סיפרתי שעבורי אחרי ניו יורק ופריז ושוויץ, אחרי כל הסיבוב הענקי הזה שעברתי, הכי כיף זה לחזור לישראל לסירים מבושלים וחמים שעומדים שעה או שעתיים על הגז וממלאים את הבית בריח של דורות קדומים.

את הקיפודים ושאר המנות בישלנו יחד בתרמומיקס, אותו מכשיר עתידני, שתמיד חשבתי שהוא מנוגד לידיים הזקנות שלי, אלה שאוהבות לקצוץ, לערבל, לחבר להרגיש.
כשאמרתי להם שאני פוחדת מקדמה, מאמינה גדולה בסירים וסכינים הגיע זמנם לצחוק. "קודם כל תנסי, ואז תביני. ובהחלט אפשר גם וגם" הם ענו בהתלהבות. ואני, שתמיד מאמינה ומעדיפה לנסות מאשר לצקצק בלשון ולגלגל עיניים, ניסיתי ולא האמנתי. יצאו לי קציצות קיפודים מושלמות, פודינג אורז בזעפרן ומי ורדים והכל בקלילות ובשמחה גדולה.

הבוקר הזה יישמר בזיכרוני כאחד מאותם בקרים נהדרים שבהם השמש ביקרה אותנו דרך החלונות הגבוהים וחומו של הקיץ להט בחוץ, ובפנים המואר חגיגה אחת גדולה, כשיאיר ואני שתינו המון יין טעים ובסקרנות אין קץ החלפנו רשמים. ככה זה כשנפגשים מעומק הנשמה, החיבור הוא תמיד מדויק ובעיקר טעים.

וכדי שתוכלו גם אתם בבית ליהנות ולטעום את טעמו של המפגש, קבלו ממני קבלו את המתכון לקיפודי בשר ואורז ברוטב עשבי תבלין ולימונים פרסיים.

מעל מרק מהביל בירקות בעל טעם מעט חמצמץ מלימון פרסי, שהוא למעשה ליים מיובש בעל טעם מעודן יותר מהלימון הרגיל, אנו מניחים קציצות עמוסות בירק טרי ובאורז וכשהן תִּתְאַדֵּנָּה, האורז יזקיף פניו ויהפוך את הקציצה לקיפודים יפיפיים.
שנה טובה לכם חברים עם המון שמחה ובריאות ובישולים!

למתכון של רותם ליחצו כאן >>>

שתף:
Google+

השאירו תגובה

אנא מלא/י את הטופס וניצור איתך קשר בהקדם

captcha
* שדה חובה

לקבלת דיוור
אנא מלא/י את הטופס

captcha
* שדה חובה