חמש פיצות שכל פיציולו מתחיל חייב להכיר
הנך כאן:
חמש פיצות שכל פיציולו מתחיל חייב להכיר

חמש פיצות שכל פיציולו מתחיל חייב להכיר

פיציולו או באיטלקית Pizzaiolo הוא השם שניתן לאדם המכין פיצות.
בתחילת הדרך, הפיצה שהומצאה בנאפולי, בדרום איטליה החלומית במאה ה-18, הייתה פיצה פשוטה שנמכרה כאוכל רחוב זמין ומשביע במחיר עממי.
הגעתה למיינסטרים העולמי החל בתנועה גדולה של מהגרים, בעיקר מדרום איטליה, לשערי אמריקה.
עם הזמן השמועה על המזון האלוהי החלה והתפשטה ברחבי העולם, עד שהגיעה כמעט לכל פינה שלו.
הפיצה המקורית אמנם הומצאה כנפוליטנית-מרגריטה פשוטה ללא תוספות. אבל העולם, שהתאהב עד כלות בהמצאה הגסטרונומית, החליט לייצר אינטרפרטציות מגוונות על המאכל המקורי, אז מי אנחנו שנגיד לו לא?
לכן הכנו לכם את המדריך לפיציולו המתחיל שיציג בפניכם את חמשת הפיצות שאתם חייבים להכיר!

פיצה מרגריטה:
הפיצה המקורית מנאפולי, כזו שאתם מדמיינים בחלום. מורכבת מעגבניות מרוסקות טריות (בעדיפות לעגבניות סן מוריץ), גבינת מוצרלה די באפלו, עלי בזיליקום טריים ושפריץ שמן זית מעל.
את הבצק יש להכין מקמח מסוג 0 או 00 (ניתן למצוא את סוג הקמח על האריזה).
הפיצה עצמה מיועדת להיות דקה מאד, כ”כ דקה שנהוג לא להוסיף עליה תוספות (שמא תתפרק) ואף לאכול אותה בסכין ומזלג.

פיצה ניו יורק:
בתחילת המאה ה-20, כאשר שערי ארה”ב היו פתוחים להגירה עולמית רחבה, איטלקים רבים בחרו לחצות את היבשת במטרה למצוא עתיד טוב יותר בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. רבים מהם מצאו בית בניו יורק והחלו להשתכן יחד, במה שהפך את אזורי המחייה שלהם לשכונות איטלקיות, או בשמן האחר: ליטל איטלי Little Italy. בשכונות החלו להיפתח מסעדות מקומיות ובניהן גם פיצריות. כך קרה שב-1905 נפתחה הפיצרייה הראשונה באמריקה ע”י מהגרים איטלקים במנהטן (שמה Lombardi’s והיא פתוחה עד היום!).
אז במה שונה פיצת ניו יורק מאחותה הנפוליטנית?
לניו יורקרית יותר מרכיבים. בבצק יש תוספות של סוכר ושמן זית. רוטב העגבניות נעשה מעגבניות מקופסת שימורים, סוכר, מלח ותבלינים נוספים כמו אורגנו, בזיליקום ופלפל אדום כתוש. הגבינה היא מוצרלה מגורדת ועל הפיצה לרוב תוספות רבות כמו פפרוני, נקניקים וגבינות אחרות.

פיצה שיקגו:
הפיצה הזו מזכירה יותר פיצה-פאי מאשר פיצה קלאסית שטוחה. היא נאפית בתוך מחבת ברזל עמוקה (שנמרחת בהתחלה בשמן תירס או בחמאה), בה מניחים את הבצק, מעליו גבינה, מעליהם תוספות כמו בשר וירקות ואז לבסוף את הרוטב. סדר הוספת החומרים הפוך בהשוואה לפיצה “רגילה”, על מנת לא לשרוף את הגבינה, שכן תהליך האפייה ארוך יחסית. לבסוף יוצאת מנת פיצה גדושה, מעט נוזלית ומלאת גבינה וטעם.

פיצה יוונית:
גם הפיצה הזו היא תוצאה של הגירה. הפעם היו אלו מהגרים יוונים שהגיעו לארה”ב והתאהבו בהמצאה האיטלקית. הפיצה הזו נמצאת איפשהוא בין אחותה הנפוליטנית לדודתה משיקגו. גם היא נאפית במחבת (שנמרחה תחילה בשמן זית), אבל באחת נמוכה ושטוחה יחסית. היא בעלת קראסט עבה ומשמעותי, מלאה ברוטב עגבניות ומשלבת גבינות של מוצרלה וצ’דר. התוספות הפופולריות שלה הן גבינת פטה, עגבניות שחורות ובצל סגול.

פיצה סנט לואיס:
פיצה העשויה מבצק דק דק, שיעזור לכם לטרוף מגש שלם בלי לשים לב בכלל. הבצק נעשה ללא שמרים, מה שמשאיר אותו שטוח, דקיק וקליל. הגבינה היא גבינה מעובדת בשם פרובל (Proval), שאותה ניתן למצוא בעיקר באיזור סנט לואיס, והיא שילוב של גבינת צד’ר, שוויצרית ופרובולונה (Provolone). רוטב העגבניות מתקתק במיוחד עם מינון ניכר של אורגנו. את התוצאה המוגמרת חותכים לבסוף לריבועים קטנים, מה שהופך את סנט לואיס למושלמת לחלוקה.

אז אחרי כל זה אתם בטח לא יכולים לחכות להכין פיצה ביתית שתמלא את הבית בריח טוב.
אבל איך מכינים פיצה ביתית שתקבל את הקראסט של תנור פיצרייה אמיתי? טוב ששאלתם!
משטח האפייה שלנו, Fast&Crust, הופך כל מתכון בצק שתרצו לשים בתנור לבעל המרקם הכי פריך ומתפצפץ שהכרתם. הוא אופה את הפיצות ברמת הפריכות האופטימלית, כמו בפיצריות, ובמינימום מאמץ.
קראו עוד >>

השאירו תגובה