מול המרפסת שלנו בבית פנרמה בדרום תל אביב, נפרש שדה בר עצום בגודלו התחום בצדו המזרחי במגרשי האימונים של קבוצת הכדורגל של מכבי תל אביב

הידיים שלי מרגישות בנות מאה מגיל צעיר. הן תמיד אהבו ללוש ולהרגיש את החומר ועוצמתו, להבין את עומקו. פחות להניח חומר גלם אחד לצד השני,

כל שנה מחדש זה מפתיע. כל שנה מתווספת לה רק שנה, ואני, גדלה אתה בשנה. אם הייתם אומרים לי לפני עשור, שכאן אהיה היום, לא

יש אנשים שנולדו להיות מורים וללמד, כזו היא אסטלה. אסטלה, בעלת בית הספר ‘אסטלה כיתת אומן לקונדיטוריה’ לא הייתה קונדיטורית משחר ימיה. כמי שנולדה בעיר

יש פעמים ראשונות שלא שוכחים. כמו את הפעם ההיא, ב-1978 בקולנוע “אורן” על מושב עץ מתקפל, שחייתי ונשמתי נשימות קצרות בשחור לבן את החיים בלונדון

במפגש שנערך בבית-הספר לקונדיטוריה ‘אסטלה’, תוך שאנחנו מכרסמים כדורי ג’לטין בסירופ סוכר חום שהכין שף שגרירות יפן בישראל, ומדמיינים את עצמנו יפנים למהדרין, הציע גל

אם אתם כמונו פודי’ז בנשמתכם, ואם גם אתם מביטים בהשתאות במהפכה הקולינרית הנפלאה שעוברת ישראל בשנים האחרונות, אתם פשוט חייבים להכיר את גבי קאופמן, שחתום

היי אתם שם, תבדקו רגע במקרר שלכם, בארונות שלכם, בבית שלכם; מה קניתם בזמן האחרון? תנו לנו לגלות לכם סוד קטן – ליוסי בטח יש

יש לנו חבר מיוחד שנשמח שתכירו. שמו אלעד לוריא. אלעד הוא מהנדס מכונות מוכשר, בשלן בחסד, קוסם חובב אבל יותר מהכל – אלעד הוא ממציא!