כשמגיע חודש יוני מתחיל הקיץ בישראל.
למרות שהחום מתחיל כבר במאי, עדיין אפשר להשתעשע במחשבה שזו עונת מעבר וצפויים עדיין ימים קרירים,אבל בא יוני ומנפץ את האשליה ומצהיר שהקיץ פה, והוא פה בשביל להישאר.
יש המון פטנטים להקל על החום ולהפוך את הלימון ללימונדה,
אבל לנו יש את הפטנט הטוב מכולם! וקוראים לו דביר בר.
דביר בר הוא חבר טוב ובעל סוכנות סושיאל מדיה “‘Double spread‘ המתמחה בקידום עסקים במדיה החברתית.
את דביר פגשנו לפני כמה שנים כאורח באחת מסדנאות הבישול שהתקיימה אצלנו בסטודיו FeinCook ומאז הספקנו לעבוד יחד ובעיקר לזכות בחבר חדש, דעתני ומעניין.
אם מעניין אתכם לדעת לאן נושבות הרוחות של דעת הקהל, כיצד לעשות שימוש חדשני במדיות חברתיות ומהם הטרנדים הלוהטים שאוטוטו ינחתו בישראל, דביר הוא הבנאדם שאיתו תרצו לשבת לשיחה על כוס קפה ולהחכים.
לקראת הקיץ המשתלט פה על כל חלקה טובה, הזמנו את דביר לבשל יחד איתנו בסטודיו ולדבר איתו על כל מה שרציתם לדעת על רשתות חברתיות, ולא היה לכם את מי לשאול.
“אז דביר, תגיד”
“כן, מה?”
“מהו לדעתך כל הקסם הזה של הסושיאל מדיה?”
”סושיאל מדיה משלבת את כל מה שיש בטבע האדם: מהירות, נגישות, יכולת להביע את עצמך בלי פילטרים (אבל אפשר גם עם) ולהציג את עצמך ואחרים כמו שאתה רואה לנכון, לפעמים באופן אמיתי ולפעמים באופן מיופה. העובדה שילדה בת 10 ואישה בת 80 חולקים את אותן רשתות חברתיות הוא ההישג האמיתי של צוקרברג. היא חוצה גילאים, מעמדות ופורמת חסמים אישיים.”
“האם הקסם הזה יחזיק לאורך שנים? כיצד אתה רואה אותו מתפתח?”
“מפה לשם, הפייסבוק בחיינו כבר 11 שנים ובתווך הנראה לעין הוא פה להישאר. מה שישתנה היא הפלטפורמה שרק תלך ותהיה מגוונת יותר ושכל אחד ימצא את הזירה שנוחה לו, בין אם זה פייסבוק, אינסטגרם, סנאפצ׳אט (אישית אני שונא אותה), מסנג׳ר או גוגל פלוס (אם אתם ממש נואשים להיות מיוחדים).
ועוד לא דיברנו על טוויטר ופינטרסט, אבל זה בעיקר בגלל שאין מה לדבר עליהן”.
“מהן הסיבות העיקריות שבגללן עסק זקוק למקצוען בתחום הסושיאל מדיה?”
“בדיוק מאותה סיבה שבעל עסק לא צובע את הקירות כשהוא בונה את העסק, אלא מביא צבע. השינויים במדיה החברתית הם יומיומיים ולבעלי העסקים אין את הידע, המיומנות וההבנה איך הדברים עובדים באמת ואין להם את הזמן ללמוד ולחקור את התחום לעומק. כולנו נצליח אם ממש ננסה להכין בבית רביולי מהמם, אבל ביום יום, כנראה שנלך למסעדה המתמקצעת בנושא או שנקנה מספק שהכין בעצמו, כי מה שאנחנו באמת אוהבים זה לצרוך את השירות, לא לעשות אותו בעצמנו.”
“מהם שלושת כללי ה”עשה” או “אל תעשה” שכמקצוען בתחום אתה יכול להציע?”
“התוכן הוא המלך – בזירה של המדיה החברתית ישנה חשיבות עצומה לתוכן ויזואלי שנראה מיליון דולר. אם התוכן שלכם לא כזה – פשוט אל תשתמשו בו.
זמינות – תהיו זמינים ללקוחות שלכם. גולש במדיה החברתית שלא קיבל מענה מידי יעבור למתחרים שלכם. אם אתם לא מספיק זמינים ברמה הזו – קחו איש מקצוע שיהיה זמין בשמכם.
תהיו עצמכם – אל תנסו לגלם במדיה הזו מישהו או משהו שאתם לא.”
“מניסיונך והיכרותך, מהו לדעתך המהלך המוצלח ביותר שעשה עסק בתחום המזון בזירת הסושיאל מדיה?”
“ניהול טוב של סושיאל מדיה הוא הרבה פעמים פונקציה של כסף. אני מחלק מהלכים שכאלה בין חברות ענק ששופכות מיליונים לבין מותגים קטנים וצנועים תקציבית שהצליחו לפצח באמצעות תוכן טוב מה יהפוך להיות ויראלי מאד. אני חושב שהמהלך העקבי והטוב של מותג ההמבורגרים ‘Shake Shack’ הוא דוגמה נהדרת איך אפשר באמצעים קלים לייצר מעורבות גולשים גבוהה עם תוכן איכותי, רלוונטי שמניע לפעולה ויוצר תוצאה בקופה.”
“אגב ‘‘Shake Shack, מי בארץ נהנה משירותיך ועם מי היית רוצה לעבוד?”
“בתיק הלקוחות שלי תמצאו את ‘Sarona Market‘, ‘Claro’ של רן שמואלי, מסעדת ‘Nam’ התאילנדית בדיזנגוף, מאפיית ‘לחם חם’ השכונתית החדשה בהדר יוסף, ה’תחנה’ בנווה צדק ומסעדת ‘הצלבנים’ בנמל קיסריה.
תתפלאו, אבל דווקא אחרי עבודה מאסיבית בתחום מסעדות השף ועסקי הגורמה הקולינרי, מאד מעניין אותי לעבוד דווקא עם רשת סופרים כלשהי. אני חושב שמדובר בנישה מאד מפוספסת בכל הקשור לסושיאל מדיה ורוב התכנים שאני רואה בתחום הזה כיום הם נגזרת של הפרסומות המשעממות שלהם בפרינט ואפשר לעשות שם המון. לקחת רשת כמו ‘סופר יודה’ ולהפוך אותה ללהיט בקרב פודי’ז הוא גם אתגר ישים וגם כייפי לביצוע”.
“מהי לדעתך ההצלחה הגדולה ביותר שלך בתחום?”
“ללא ספק – שרונה מרקט. החמיא לי מאד כשפנו אלי משרונה מרקט, שרצו לעבוד איתי טרום פתיחת שוק האוכל המקורה הגדול בישראל. בעבודה סיזיפית, הצלחתי לגרום ל- 10,000 פודי’ז לעקוב אחרי העמוד של המתחם עוד טרם שנפתח והוציא אפילו מנה אחת. כיום עוקבים אחרי העמוד הזה 26,000 איש באינסטגרם ועוד 65,000 איש בפייסבוק והמתחם מארח מדי יום במהלך השבוע 15,000 איש ו-30,000 אלף איש בסופי שבוע.”
“מדוע בחרת להתמקד דווקא בשירותים לעסקים בתחום הקולינריה?”
“זו הדרך שלי לעסוק מה שאני כל כך אוהב בלי החלק הסיזיפי של לקלף בצל ותפוחי אדמה או לטפל בפוד קוסט הרצחני. תמיד נמשכתי לאוכל וחיפשתי את הקשר האישי שלי לתחום. בתיכון ראיתי את הסרט ״סוד ההצלחה שלי״ עם מייקל ג׳יי פוקס, בו הוא מגלם קונסיירג׳ בבית מלון והחלטתי שזה מה שבא לי לעשות.
עם השחרור מהצבא, למדתי מלונאות בביה״ס ‘תדמור’ לצד תעודת טבח סוג 1. ביקשתי לעשות את הסטאז׳ במלון אינטרקונטיננטל בעמדת הקונסיירג׳, אז גם גיליתי כמה קשה לנהל חיים אישיים לצד עבודה במלונאות. זו הנקודה, המוקדמת משהו, בה פרשתי מהתחום, אבל כבר אז ניצת הרעיון לעבוד בתחום שקשור למזון ומשקאות ואירוח מהצד של הספק ולא מהצד של נותן השירות.”
“מה אתה אוהב לבשל ולאכול?”
“זה יכול להיות פסטות ללא גלוטן של ‘גלוטזירו’ (שגם הם לקוחות שלי) עם רטבים שאני ממציא (עכשיו אני בתקופה של רוטב העגבניות- שום- בזיליקום המסורתי, שאני מוסיף לו כף של קארי מסאמן לתת לפסטה טוויסט אסייתי), זה יכול להיות פיצות, ירקות שורש בתנור, קציצות בשר בסלק או סלטים (עכשיו אני ובן זוגי בדודא על סלט סופר פשוט שכולל שומר קצוץ, פטרוזיליה, תפוח גרני סמית’ ירוק ומיונז). מאבא יוסי למדתי איך לאפות לי לחם ללא גלוטן ותבשילים אחרים כמו קיגל תפוחי עץ וכו׳ (אבא גם מכין את הכבד הקצוץ הטעים בעולם ואמא את השניצל הכי כייפי שיש). המטבח האהוב עלי הוא המטבח האסייתי והעובדה שאני עובד עם מסעדת ‘Nam‘ גורמת לי לאכול שם לא מעט; סלט הפומלה עם הדג היא מנה מנצחת, כך גם מנות אסייתיות אחרות כמו פלה פאד פט (דג קריספי בקארי וחלב קוקוס). הארוחה האחרונה הכי טובה שזכורה לי הייתה במסעדה בשם ‘‘Nara Thai בבנגקוק. המיקום של המסעדה, בתוך קניון קצת פלצני בעיר, יכול להטעות אבל מדובר במסעדה האסייתית הכי טובה שבה אכלתי בחיי.
“מתי ואיך גילית שאתה רגיש לגלוטן?”
“למעשה נולדתי עם צליאק (כרסת בעברית) אי שם לפני כמעט 39 שנים (יודע, לא נראה) והייתי מהראשונים בארץ שאובחן ככזה. כילד היה לי מאד קשה מהסיבה הפשוטה שלא היו מוצרים ללא גלוטן. לא לחם, לא עוגה, לא עוגייה, לא מצה, לא סופגנייה, כלום. לימי הולדת אמא הייתה שולחת במבה עבורי כדי לוודא שלא יהיו רק ביסלי וופלים.
היום כבר יש תחליפים טעימים למרבית המוצרים והבעיה הגדולה בארץ היא זמינות המוצרים הטריים (קפוא – יש הכל). החלום שלי הוא להיכנס לבית קפה, לקנות לצד הקפה קרואסון טרי או כריך ללא גלוטן ולהמשיך בשגרת יומי. הזמן הזה קרוב מתמיד ויקרה ללא ספק בשנה- שנתיים הקרובות.
“ובכן, אז מה היית הכי רוצה שנכין יחד?”
“בחרתי להכין בייגל צבעוני טרי ללא גלוטן. לכאורה, הכי פשוט שיש. בפועל, פנטזיה מטורפת של אלרגיים לגלוטן שאין להם כאן בישראל ‘Bagel Store’ מהממת כמו זו שבברוקלין, ושבחנויות הבייגל המשעממות שיש כאן, אין לצערי פתרון לצליאקים. כאיש סושיאל שמתמחה בקולינריה, אני נחשף וחושף את עצמי למאות ואלפי אימג׳ים של אוכל ביום. לאלמנט הצבע יש משקל מכריע לסיבה שבגללה אנחנו עושים לייק לתמונה, מגיבים עליה או משתפים אותה. ישנם מחקרים שלמים על איזה צבע מתחבר לאיזו תחושה או הרגשה וישנם אפילו צבעים שמתקשרים לימים מסוימים וכו’. בתחום של סושיאל, אוכל טעים ככל שיהיה, יכול להיות ״משעמם״ מבחינה ויזואלית אם אין לו טוויסט מקורי, אם בצורה, בצבע, באריזה או בהגשה. בחנות הבייגל הזו השכילו לייצר מוצר מדהים גם איכותו וגם בטעמו, ושילבו בו צבעוניות טבעית הורסת שהופכת כל לקוח ליחצ”ן מהלך. כי כולם, אבל כולם, מצלמים את הבייגל שלהם ומשתפים במדיה החברתית.”
“וחוץ מהבייגל הצבעוני נטול הגלוטן, מה עוד אתה הולך להגשים הקיץ הזה?”
”היה פעם שיר מטופש עם המון אמרות שפר, ‘Wear Sunscreen’, שאחד המשפטים בו אומר שרוב האנשים לא יודעים מה ירצו לעשות כשיהיו גדולים ורוב האנשים בני ה-40 עדיין לא יודעים מה ירצו לעשות. אני אוהב את החיים שלי, אני אוהב את העשייה שלי ואת זה שהיא מאפשרת לי לעשות משהו נוסף שאני אוהב, וזה לטייל בעולם (שווקים, מסעדות ואירועי אוכל בעולם, אלא מה). בזמן שאתם קוראים את הפוסט הזה, אני ובן- זוגי נמצאים במקסיקו בחופשה מהממת בצד הקאריבי. ואם אתם מקללים אותי בלב, זו כנראה הסיבה לכאבי הבטן שלי (או עודף הטורטיות תירס). אה, ורק אל תשכחו להגיב, ללייקק, להאשטג ולתייג.”
למתכון הבייגל הצבעוני נטול הגלוטן שהכנו עם דביר >>> ליחצו כאן
ועד לפעם הבאה,
נאחל לכולכם קיץ שמח וצבעוני במיוחד!
